<h1>חידושי הר"ן — ר"ה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
[ר"ה ח' ע"א] לבשו כרים הצאן פירש"י ז"ל מתלבשו' כבשי' שמתעברו' ובבראשית רבה אמרינן לבשו דוכריא ולשון נקיה היא לומר שמתלבשות מהזכרים העולין עליהן. ויולדות באב דזמן עיבור בהמה דקה ה' חדשי'. וכי תימא תינח בהמה דקה בהמה גסה מאי איכא למימר דהא ימי עיבורה של בהמה גסה ט' חדשים כדאית' התם. י"ל דקרא אקשינהו כדכתי' כל מעשר בקר וצאן. ואכתי לא ניחא לי דמאי חזית דמקשת בקר לצאן ניקש צאן לבקר. ואפשר משום דרובה ננהו.
<h2>דף נד.</h2>
[ר"ה י"ב ע"א] תנא דרבנן. מדתנא ירקות משום מעשר דרבנן ולא תנא פירות האילן משמע דמעשר פירות האילן דאורייתא וה"נ משמע בריש מס' מעשרות בירושלמי דדריש להו לכלהו מקרא בר מירקות ומסיק התם דמעשר ירקות מדבריה'. וה"נ אתיא בירושלמי בסוף חלה. ומיהו אי אפשר דבפ' כיצד מברכין אמרי' גבי צלף דמעשר פירות האילן מדרבנן וה"נ אמרי' לקמן קאמינא לך מעשר חרובין דרבנן ובפ"ק דביצה נמי אמרי' דתרומת ליטרא קציעות מדרבנן. ובדוכתי אחרינא נמי מוכח דפירות האילן מדרבנן בעלמא הוא דמחייבי. לפיכך נראה דהנהו סוגיי דירוש' דמפקי פירות האילן למעשר מקראי אסמכתא בעלמא נינהו ומשו' דלירקות לא אשכחן אסמכת' כלל מסיק התם דמעשרות לירקות מדבריהם ומשו"ה נמי קתני הכא ירקות במעשר דרבנן משום דירקות דלית להו אסמכתא כלל מקראי חביבי ליה טפי. ואע"ג דבתורת כהנים בפ' אם בחקתי תניא זרע הארץ לרבות שום ושחליים וגרגיר מניין לרבות הירקות ת"ל וכל מעשר (דעלמא) [דאלמא] ירקות נמי אית להו אסמכתא מקראי ההיא לא חשבינן אסמכתא גמורה. אי נמי משום דברייתא דאיסי בן עקביא פליגי עלה בירושלמי דתני דמעשר ירקות מדבריהם כלו' דליכא בהו אסמכתא כלל מדאורייתא.
<h2>דף נה:</h2>
[ר"ה י"א ע"ב] ר"א אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה שוקע ומעינות מתמעטין. כך היא הגרסא. דכיון דבמרחשון עקרב עולה בתחילת היום נמצא כימה שהוא זנב טלה שקוע כל היום ועולה בתחלת הלילה. ובזיו שמזל שור עולה בתחלת היום נמצא כימה שהוא זנב טלה ותחלת שור עולה כל היום. ורש"י ז"ל שינה הגרסה ודבריו תמוהין. ואע"ג דמרחשון זמן רביעית הוא אעפ"י כן המעיינות מתמעטין לפי שנפשרו כל השלגין בימות הקיץ וכדאמרינן בעלמא דאבוה דשמואל הוה עביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן ומפצי ביומא תשרי לפי שלא היה חושש בתשרי שמא ירבה נוטפין על הזוחלין שכבר כלו כל הנוטפין בקיץ.
<h2>דף נח.</h2>
[ר"ה כ' ע"א] אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן. וא"ת אמאי מהדרי אדיוקי לותיב מרישא דמתני' דקתני בהדי' ועל ניסן מפני הפסח. תירץ הרב בעל המאור ז"ל דאי מההיא איכא למימר דמשום שהשליחות צריכה לכל ואין הכל בקיאין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ודלמא מקלקל להו פסח דאית ביה חיוב כרת התקינו שיהו שלוחין יוצאין שאע"פ שאין השלוחין יוצאין מפני הפורים וסמכו משום דמידע ידעי שעבור שנה שלשי' התם היינו טעמא משום דלא חמיר כולי האי אבל לאיסו' כרת חששו ומשו"ה לא מצי למיפרך מההיא ופריך מהא שכיון שהעדים מחללין את השבת כדי לבא לב"ד ש"מ דזמנין מלא וזמנין חסר דאי לעולם חסר ב"ד ודאי מידע ידעי ונמצאו עדים מחללין את השבת שלא לצורך. ואסיקנא כתיובתא מיהו הני מילי לדידהו שהיו מקדשין על פי הראיה אבל לדידן אדר הסמוך לניסן לעולם חסר.
